יום האישה הבינלאומי הוא אירוע בסימן קבוצות נשים ברחבי העולם. תאריך זה מונצח גם באו"ם והוא מוגדר במדינות רבות כחג לאומי. כאשר נשים בכל היבשות, לעתים קרובות מחולקות לפי גבולות לאומיים ולפי הבדלים אתניים, לשוניים, תרבותיים, כלכליים ופוליטיים, מתאספות כדי לחגוג את יומן, הן יכולות להסתכל אחורה למסורת שמייצגת לפחות תשעה עשורים של מאבק לשוויון, צדק , שלום ופיתוח.
יום האישה הבינלאומי הוא סיפורן של נשים רגילות כיוצרת היסטוריה; היא נטועה במאבק בן מאות השנים של נשים להשתתף בחברה בשוויון לגברים. ביוון העתיקה, ליסיסטרטה יזמה שביתה מינית נגד גברים על מנת לסיים את המלחמה; במהלך המהפכה הצרפתית, נשים פריזאיות הקוראות ל"חירות, שוויון, אחווה" צעדו לוורסאי כדי לדרוש זכות בחירה לנשים.

הרעיון של יום האישה הבינלאומי עלה לראשונה בתחילת המאה, שבעולם המתועש היה תקופה של התפשטות וסערה, גידול אוכלוסין פורח ואידיאולוגיות קיצוניות.

בשנים שלפני 1910, מתחילת המאה ה-20, נשים במדינות מתפתחות מבחינה תעשייתית נכנסו לעבודה בשכר במספרים מסוימים. מקומות העבודה שלהם היו מופרדים בין המינים, בעיקר בטקסטיל, בייצור ובשירותי בית, שבהם התנאים היו עלובים והשכר גרוע יותר מאשר בדיכאון. איגודי עובדים התפתחו וסכסוכים תעשייתיים פרצו, כולל בין חלקים של עובדות שאינן מאוגדות. באירופה הוצתו להבות המהפכה.

רבים מהשינויים המתרחשים בחייהן של נשים דחפו את ההגבלות הפוליטיות סביבן. ברחבי אירופה, בריטניה, אמריקה ובמידה פחותה גם אוסטרליה, החלו נשים מכל השכבות החברתיות לפעול למען זכות ההצבעה.

בארצות הברית בשנת 1903, נשים איגודים מקצועיים ונשים מקצועיות ליברליות, אשר גם ניהלו קמפיין למען זכויות הצבעה של נשים, הקימו את ליגת האיגודים המקצועיים לנשים כדי לסייע בארגון נשים בעבודה בשכר סביב רווחתן הפוליטית והכלכלית. אלו היו שנים עגומות ומרים עבור נשים רבות עם תנאי עבודה וחיי בית איומים, השסועים בעוני ולעתים קרובות באלימות.

בשנת 1908, ביום ראשון האחרון של פברואר, נשים סוציאליסטיות בארצות הברית יזמו את יום האישה הראשון כאשר התקיימו הפגנות גדולות שקראו להצבעה ולזכויות הפוליטיות והכלכליות של נשים. בשנה שלאחר מכן, 2,000 איש השתתפו בעצרת יום האישה במנהטן.

בשנת 1910 חגגו סוציאליסטים ופמיניסטיות ברחבי הארץ את יום האישה. מאוחר יותר באותה שנה יצאו הנציגים לוועידה הבינלאומית השנייה של נשים סוציאליסטיות בקופנהגן מתוך כוונה להציע שיום האישה יהפוך לאירוע בינלאומי. הרעיון של סולידריות בינלאומית בין העובדים המנוצלים בעולם התבסס זה מכבר כעיקרון סוציאליסטי, אם כי ברובו לא ממומש. הרעיון של נשים להתארגן פוליטית כנשים היה הרבה יותר שנוי במחלוקת בתוך התנועה הסוציאליסטית. אולם באותה תקופה, למפלגה הסוציאליסטית הגרמנית הייתה השפעה חזקה על התנועה הסוציאליסטית הבינלאומית ולמפלגה זו היו תומכים רבים למען זכויות הנשים, כולל מנהיגים כמו קלרה זטקין.

בהשראת פעולותיהן של עובדות ארה"ב ואחיותיהן הסוציאליסטיות, קלרה זטקין כבר הגדירה הצעה להעלות לוועידת הנשים הסוציאליסטיות שנשים ברחבי העולם צריכות להתמקד ביום מסוים בכל שנה כדי ללחוץ על דרישותיהן. הוועידה של למעלה מ-100 נשים מ-17 מדינות, המייצגות איגודים, מפלגות סוציאליסטיות, מועדוני נשים עובדות, וכוללת את שלוש הנשים הראשונות שנבחרו לפרלמנט הפיני, בירכה את הצעתה של זטקין באישור פה אחד והתוצאה הייתה יום האישה הבינלאומי.

הוועידה ההיא גם הדגישה מחדש את חשיבותה של זכותן של נשים לבחור, התנתקה ממערכות הצבעה המבוססות על זכויות קניין וקראה לבחירה כללית - זכות ההצבעה לכל הנשים והגברים הבוגרים. מאת גב' דספרד מליגת חופש הנשים, קבוצה שעוסקת באופן פעיל בתנועת הסופרג'טים.

הוועידה קראה גם לדמי לידה שלמרות התערבותה של אלכסנדרה קולונטאי למען אמהות לא נשואות, נועדו לנשים נשואות בלבד. היא גם החליטה להתנגד לעבודת לילה כמזיקה לבריאותן של רוב הנשים העובדות, אם כי נשים עובדות שוודיות ודניות שנכחו במקום טענו שעבודת לילה חיונית לפרנסתן.